לערי החוף של קרואטיה יש הסטוריה רומאית. היו בשליטתם ואז החלו להיבנות. עם השנים עברו ידיים של דיסקרטיות שונות ביזנטית, תורכית ונציאנית ועוד אימפריאליסטיים שונים.
התחלנו את דיוקנו בעיר זאדאר, הגענו בשעות הצהרים מצאנו מיד דירה נחמדה התארגנו, קיבלנו הנחיות ממשכירת הדירה ויצאנו לעיר העתיקה "לכבוש" אותה, הפעם אנחנו.
העיר העתיקה של זאדר פחות מרשימה בשל עירובי הסגנון בין ישן לחדש. ביקרנו במוזיאון הזכוכית, למדנו כי כמו הרבה המצאות גם הזכוכית נתגלתה באקראי כאשר מלחים שביקשו להכין ארוחת ערב על החוף השתמשו בפתיליות שלהם לצורך החזקת הסיר שלהם. במהלך חימום האוכל ראו לפתע חומר נוזלי שקוף מתחת לסיר. חומר זה היה תרכובת הקווארץ של אבן החול עם המלחים שהיו במנורה. ומכאן הכל הסטוריה.
הרשימו אותנו במיוחד עוגב הים שבנוי בתוך הרציף מתחת למדרגות אבן לבנות. שם הורכבו צינורות המפיקים צלילים בזכות הגלים שדוחפים דרכם אויר.
יעל מאזינה בריכוז למוסיקה
ליד זה נמצאת יצירה נוספת של אותו אומן בסיץ' - הנקראת ברכת שלום לשמש והיא מורכבת מ 300 לוחות זכוכית המטילות השתקפויות אור מעניינות.
למחרת קמנו ליום אביבי עם טמפ' של עד 23 מעלות וסוף סוף הזדמן לנו ללבוש את החולצות הקצרות שהבאנו. נסענו לאורך חוף מפורץ ומיוחד מלא ערים וכפרים מיוחדים נוספים. נוף עוצר נשימה אינסוף איים ומרינות.
הגענו לטרוגיר שהוא למעשה אי קטן סמוך מאד לחופה של קרואטיה ןמחובר אליה עם גשר.
העיר הוכרה ב 1997 לרשימת המורשת העולמית של אונסקו בשל העיר העתיקה שבה. עיר עתיקה עשירה ומענינת
המשכנו לספליט, האמת שלא היה סגור לנו איך להמשיך מפה ונענו בין הרצון להישאר פה לילה ולצאת מכאן בשיט לאי חוואר לבין להמשיך דרומה לאורך החוף ולהגיע לצוואר מהדרום. ריבוי הדירות להשכרה שראינו לאורך כל הדרך קטן בספליט וכשראינו אכסניית נוער החלטנו לעצור ולבדוק אותה. מצאנו חדר זוגי ממש נחמד פה והחלטנו להישאר. חזרה לחווית אכסניות הנוער. הערב הוכיח זו כשישהו אנחנו הישראלים עם אמריקאי, פולני וטאיווני וקישקשנו.
גם לספליט כמו לאחרות עיר עתיקה המוכרת כעיר לשימור ע"י אונסקו. המיוחד בעיר של ספליט הוא ארמון ענק המתפרס על הרבה רחובות שבים לבין בניניו השמורים פזורות חנויות ובתי קפה.
הלכנו לחפש אתונות ומצאנו מלוכה. חיפשנו את הגלריה של איוון מסטביץ ולאחר שגילינו שהיא מאד רחוקה בחרנו לחזור לעיר העתיקה ולמזלנו הרב נתקלנו בתחרות מאסטר שף של מסעדות. שולחן ארוך פרוס כל טוב הארץ. השופטים טועמים בטקס שבו כל הפרטים תנועות השפתיים מבטים ואז רישום הציון בדף מיוחד. אחריהם משתרך המון גרגרן ובראשם אנחנו שאוכלים את שנשאר ונשאר... השולחן החגיגי שהיה בתחילת האירוע נשאר כמו אחרי קרב בסופו, גם עם ההתנהגות התרבותית של הקהל.
שני ייצוגים מכובדים מצאנו לנו בסמטאותיה של ספליט.
חנות של מיכל נגרין
תמונה של עמוס עוז בתערוכה בשער הנחושת בספליט
יצאנו לאי חוואר במעבורת של 14:30 ואיתנו עלתה כלה ואורחיה. הרווחנו חגיגה לאורך כל הדרך.
הגענו עם המעבורת לחופי סטארי גארד ומיד המשכנו לכיוון חוואר. דרך יפיפיה בהרמוניה של צמחיה סבוכה לחופים מדהימים. הגענו בלווי לחאוור בלווי סירנות של חובבי החתונה (זאת מהמעבורת), וחיפשנו מקום ללון, נכנסנו לרחוב אקראי וכבר בנסיון השני הורדנו את כבודתינו.
קיבלנו מספר הנחיות להגעה רגלית למרכז העירה ואחרי מספר דקות הסתערנו עליה. עיירה עתיקה מוקפת חומה כשבראשון הגבעה מעליה מתנוסס מבצר מתקופת נפוליאון, לפי הסיפור כל אנשי האצולה גרו באיזור החומה, ואת זה ניתן לראות לפי סמלי האצולה החזיתות הבתים וגודל הבתים, ואילו מעבר לחומה גרו האנשים ששרתו אותם. עשינו סיבוב להכרת העיר העתיקה .
אחרי שמדדנו את רחובות בתוך החומה עברנו לחוף, כמו כל עיירה בחוף קרואטי כן חוואר - עיירה עם לפחות ששה כיווני ים, חוף מקסים מפותל וארוך.
לקינוח נכנסנו לכנסיה לשמוע שירה של מקהלה מקומית, לא הבנו מה שרו אך המוסיקה ואיך שנשמעה בחלל הכנסיה-הייתה מרתקת ונפלאה
למחרת בבוקר טיפסנו עם המכונית למרומי המצודה
משם התקדמנו לצידו השני של האי כדי לתפוס מעבורת שתחזירנו לעיירה בשם דרובניק, בדרך נכנסנו לסטארי גראד
ביקרנו גם בוורבוסקה
בדרכינו לשוצ'ראי שם לקחנו את המעבורת.
המעבורת לקחה אותנו לדובניק ומשם התקדמנו לדוברובניק.
הדרך לדוברובניק היתה מרהיבה, חוף מפורץ מלא איים קטנים וירוקים - מדהים או אין דברים כאלה
ראינו במפה סימוני גבול מוזרים בפועל הסתבר שעברנו לבוסניה, שבמעבר מסמן לי שומר הגבול להמשיך ממש כמו איש הבטחון בחצי חינם, אותו דבר קרה במעבר חזרה לקרואטיה. קרואטיה היא מדינה שאין לה רצף טריטוריאלי יבשתי עם הדרום שלה. וראו זה פלא הם שורדים. זה אפשרי.
לקראת שעה ארבע אחה"צ הגענו למלון בדוברובניק. הביקורים שעשינו לקראת החזרת הרכב, נודע לנו בשמחה כי גב' אויס תבוא לאסוף את האוטו מהמלון וכל שעלינו לעשות זה להשאיר את המפתח בקבלה.איזו הקלה.
התחלנו את דיוקנו בעיר זאדאר, הגענו בשעות הצהרים מצאנו מיד דירה נחמדה התארגנו, קיבלנו הנחיות ממשכירת הדירה ויצאנו לעיר העתיקה "לכבוש" אותה, הפעם אנחנו.
העיר העתיקה של זאדר פחות מרשימה בשל עירובי הסגנון בין ישן לחדש. ביקרנו במוזיאון הזכוכית, למדנו כי כמו הרבה המצאות גם הזכוכית נתגלתה באקראי כאשר מלחים שביקשו להכין ארוחת ערב על החוף השתמשו בפתיליות שלהם לצורך החזקת הסיר שלהם. במהלך חימום האוכל ראו לפתע חומר נוזלי שקוף מתחת לסיר. חומר זה היה תרכובת הקווארץ של אבן החול עם המלחים שהיו במנורה. ומכאן הכל הסטוריה.
הרשימו אותנו במיוחד עוגב הים שבנוי בתוך הרציף מתחת למדרגות אבן לבנות. שם הורכבו צינורות המפיקים צלילים בזכות הגלים שדוחפים דרכם אויר.
יעל מאזינה בריכוז למוסיקה
ליד זה נמצאת יצירה נוספת של אותו אומן בסיץ' - הנקראת ברכת שלום לשמש והיא מורכבת מ 300 לוחות זכוכית המטילות השתקפויות אור מעניינות.
למחרת קמנו ליום אביבי עם טמפ' של עד 23 מעלות וסוף סוף הזדמן לנו ללבוש את החולצות הקצרות שהבאנו. נסענו לאורך חוף מפורץ ומיוחד מלא ערים וכפרים מיוחדים נוספים. נוף עוצר נשימה אינסוף איים ומרינות.
הגענו לטרוגיר שהוא למעשה אי קטן סמוך מאד לחופה של קרואטיה ןמחובר אליה עם גשר.
העיר הוכרה ב 1997 לרשימת המורשת העולמית של אונסקו בשל העיר העתיקה שבה. עיר עתיקה עשירה ומענינת
המשכנו לספליט, האמת שלא היה סגור לנו איך להמשיך מפה ונענו בין הרצון להישאר פה לילה ולצאת מכאן בשיט לאי חוואר לבין להמשיך דרומה לאורך החוף ולהגיע לצוואר מהדרום. ריבוי הדירות להשכרה שראינו לאורך כל הדרך קטן בספליט וכשראינו אכסניית נוער החלטנו לעצור ולבדוק אותה. מצאנו חדר זוגי ממש נחמד פה והחלטנו להישאר. חזרה לחווית אכסניות הנוער. הערב הוכיח זו כשישהו אנחנו הישראלים עם אמריקאי, פולני וטאיווני וקישקשנו.
גם לספליט כמו לאחרות עיר עתיקה המוכרת כעיר לשימור ע"י אונסקו. המיוחד בעיר של ספליט הוא ארמון ענק המתפרס על הרבה רחובות שבים לבין בניניו השמורים פזורות חנויות ובתי קפה.
הלכנו לחפש אתונות ומצאנו מלוכה. חיפשנו את הגלריה של איוון מסטביץ ולאחר שגילינו שהיא מאד רחוקה בחרנו לחזור לעיר העתיקה ולמזלנו הרב נתקלנו בתחרות מאסטר שף של מסעדות. שולחן ארוך פרוס כל טוב הארץ. השופטים טועמים בטקס שבו כל הפרטים תנועות השפתיים מבטים ואז רישום הציון בדף מיוחד. אחריהם משתרך המון גרגרן ובראשם אנחנו שאוכלים את שנשאר ונשאר... השולחן החגיגי שהיה בתחילת האירוע נשאר כמו אחרי קרב בסופו, גם עם ההתנהגות התרבותית של הקהל.
שני ייצוגים מכובדים מצאנו לנו בסמטאותיה של ספליט.
חנות של מיכל נגרין
יצאנו לאי חוואר במעבורת של 14:30 ואיתנו עלתה כלה ואורחיה. הרווחנו חגיגה לאורך כל הדרך.
קיבלנו מספר הנחיות להגעה רגלית למרכז העירה ואחרי מספר דקות הסתערנו עליה. עיירה עתיקה מוקפת חומה כשבראשון הגבעה מעליה מתנוסס מבצר מתקופת נפוליאון, לפי הסיפור כל אנשי האצולה גרו באיזור החומה, ואת זה ניתן לראות לפי סמלי האצולה החזיתות הבתים וגודל הבתים, ואילו מעבר לחומה גרו האנשים ששרתו אותם. עשינו סיבוב להכרת העיר העתיקה .
אחרי שמדדנו את רחובות בתוך החומה עברנו לחוף, כמו כל עיירה בחוף קרואטי כן חוואר - עיירה עם לפחות ששה כיווני ים, חוף מקסים מפותל וארוך.
לקינוח נכנסנו לכנסיה לשמוע שירה של מקהלה מקומית, לא הבנו מה שרו אך המוסיקה ואיך שנשמעה בחלל הכנסיה-הייתה מרתקת ונפלאה
למחרת בבוקר טיפסנו עם המכונית למרומי המצודה
משם התקדמנו לצידו השני של האי כדי לתפוס מעבורת שתחזירנו לעיירה בשם דרובניק, בדרך נכנסנו לסטארי גראד
ביקרנו גם בוורבוסקה
בדרכינו לשוצ'ראי שם לקחנו את המעבורת.
המעבורת לקחה אותנו לדובניק ומשם התקדמנו לדוברובניק.
הדרך לדוברובניק היתה מרהיבה, חוף מפורץ מלא איים קטנים וירוקים - מדהים או אין דברים כאלה
ראינו במפה סימוני גבול מוזרים בפועל הסתבר שעברנו לבוסניה, שבמעבר מסמן לי שומר הגבול להמשיך ממש כמו איש הבטחון בחצי חינם, אותו דבר קרה במעבר חזרה לקרואטיה. קרואטיה היא מדינה שאין לה רצף טריטוריאלי יבשתי עם הדרום שלה. וראו זה פלא הם שורדים. זה אפשרי.
לקראת שעה ארבע אחה"צ הגענו למלון בדוברובניק. הביקורים שעשינו לקראת החזרת הרכב, נודע לנו בשמחה כי גב' אויס תבוא לאסוף את האוטו מהמלון וכל שעלינו לעשות זה להשאיר את המפתח בקבלה.איזו הקלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה