קמנו לבוקר נוסף ללא גשם. מקווים שהמזל ימשיך לשחק לנו. או לפחות שירד גשם בימים שאנחנו לא מטיילים בשטח.
התחלנו את הבוקר בנסיעה מדהימה בינות לכפרים קטנטנים, חלקם בני מספר בתים, והרבה הרבה ירוק בתוך הכפרים בוודאי בין כפר לכפר. קשה להאמין שכך נראה הטבע בסוף הקיץ. היעד מערת פוסטויינה.
מערת הנטיפים הגדולה ביותר באירופה ופתוחה למבקרים כבר כמעט 200 שנה. המערה מוכרת זה מאות שנים אך רק בחלק אחד ממנה. ב 1818 החלו לחקור את המערה והתגלו חלקים נוספים וכיום אורכה 23 ק"מ. החלק הפתוח לקהל אורכו קרוב ל 6 ק"מ כשחלקו נעשה ברכבת וחלקו רגלי.
עושר הנטיפים הזקיפים הוילונות העמודים המקרונים... שבה מרהיב אינסופי ובצבעים מגוונים קשה לדעת לאן להסתכל ועוד יותר קשה להאמין למראות הנ"ל כששומעים ו/או קוראים שמ"מ אחד של נטיף מתפתח במהלך 30 שנה.
